מחנות עבודה בלוב בתקופת השואה

בצילום: מראה כללי של מחנה הריכוז בג'דו (עפ"י הדגם של האומן משה מגידיש)

כבר בתחילת הדרך הכינו הגרמנים תוכניות לרדיפת היהודים ולהשמדתם בכל המדינות שגרמניה ובעלות בריתה קיוו לכבוש. שטחים אלה כללו את צפון אפריקה, מקזבלנקה לטריפולי ולקהיר - אזור שבו חיו כחצי מיליון יהודים.
בתוכניות ההשמדה בשיטת מדינה-אחר-מדינה, שהוצגו בינואר 1942 בוועידת ואנזה בברלין, הוערך מספר יהודי צרפת ב-700 אלף - מספר היגיוני רק אם כלל גם את מושבותיה בצפון אפריקה, באלג'יריה, ובשטחי החסות במרוקו ובתוניסיה.
בפרק הזמן הקצר שבו היה להם סיכוי ליישם את תוכניתם הכינו הגרמנים ובעלי בריתם את הבסיס ליישום התוכנית הרצחנית שהועידו ליהודי צפון אפריקה. במשך שלוש שנים - מנפילתה של צרפת ביוני 1940 עד גירוש החיילים הגרמנים מתוניסיה במאי 1943 - הנאצים, משתפי הפעולה שלהם במשטר וישי ובעלי בריתם הפשיסטים האיטלקים יישמו באזורים אלה את השיטות שבהן השתמשו נגד אוכלוסייה גדולה בהרבה באירופה.

לא דובר רק על צווים ששללו מהיהודים את הרכוש, החינוך, הפרנסה, המגורים וחופש התנועה, אלא גם בעבודת כפייה, החרמות רכוש, גירוש והוצאות להורג. למעשה, הצווים לא פסחו על אף יהודי בצפון אפריקה. אלפים סבלו במחנות כפייה, במחנות עבודה, בבתי כלא או במעצר בית. ביד הגורל, רק מעטים יחסית נספו. ואולם לולא היו כוחות ארה"ב ובריטניה מגרשים את הגרמנים מאפריקה ב-1943, היה גורל הקהילות היהודיות, בנות האלפיים שנה, במרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ולוב, ואולי גם במצרים, דומה לזה של הקהילות היהודיות באירופה.
מקור: ברשימת "חסידי אומות העולם" אין אפילו ערבי אחד "הארץ"
בצילום: שלט כניסה למחנה הכפייה בבוקבוק

מקרב קהילות צפון-אפריקה, יהודי לוב חוו את אימי השואה בעוצמה הרבה ביותר.
אלפים סבלו במחנות כפייה, במחנות עבודה, בבתי כלא או במעצר בית.
כ-300 יהודים נשלחו למחנות ברגן-בלזן ואינסברוק. כ-2,600 יהודים הוגלו למחנה הריכוז בג'אדו (235 ק"מ מדרום-מערב לטריפולי), ו-562 מהם מתו ברעב, במחלות ובעינויים. כ-400 יהודים פוזרו בעיירות הסמוכות לג'אדו. כ-1,000 גברים יהודים גויסו לעבודות כפייה במחנה סידי אל-עזיז, וכ-350 מהם הועברו אחר כך למחנה כפייה סמוך למצרים (בוקבוק).
מקור: אתר הכנסת

בלוב הוקם מחנה עבודה ענקי בג'יאדו שאליו הובלו קהילות בנגאזי וערי השדה.
הוקמו גם מחנות לעבודות כפייה בסידי עזיז ובסידי – בוגבוג, שאליהם נשלחו יהודי טריפולי. הם הובלו לשם ברכבות משא ונאלצו לבנות ביצורים, לסלול כבישים ולתקן מסילות. במחנות אלה נרצחו יהודים רבים, ומאות נשלחו לברגן – בלזן, לבוכנוולד ולאושוויץ.

בצילום: יהודים חוזרים ממחנות ההשמדה באירופה לטריפולי.

הפגיעות ביהדות לוב החלו בשנת 1938 עם חקיקת חוקי הגזע באיטליה ובהמשך הוחלו גם על יהדות לוב. בזמן מלחמת העולם השנייה נערכו פרעות כנגד היהודים. בתחילה הפגיעה הייתה קלה אך בימי המלחמה הלכה וגברה. יש הטוענים, כי הסיבה להרעה ביחס ליהודים נבעה מהידיעה שקיבל מוסוליני על כך שנציגי הקהילה היהודית בעיר בנגזי הביעו שמחה לאור כניסת החיילים היהודים יחד עם הצבא הבריטי ללוב.
בשנת 1942 האיטלקים החליטו, כי יהודי קירינאה, יוגלו למחנה ג’יאדו (Giado) בדרום הרי ג’בל (Gebel). עוד הוחלט, כי הגברים בגיל העבודה יגויסו לעבודת כפייה. היהודים, סברו, כי צפוי להם גורל מר תחת הכיבוש איטלקי-גרמני. לפי אומדן "יד ושם" ניספו בשואה 712 יהודים מתוך אוכלוסייה של 30,000 יהודים.

בשנת 1943 שוחררה לוב מהכיבוש האיטלקי-גרמני. לקהילה היו בעיות קיום, היה מחסור במזון, ביגוד ותרופות. כמו כן, סבלו מהיחס העויין של הסביבה שכלל פגיעות פיזיות ביהודים. בו בזמן, המוסדות הקהילתיים והציבוריים טרם הופעלו מחדש. הרב אפרים אלימלך אורבך, רב צבאי בצבא הבריטי, מספר, כי בביקורו בלוב הקדיש זמן רב לטיפול בשיקום הקהילה. הוא הצליח לארגן מפגשים בין ועד הקהילה לבין הממשל הבריטי.
מקור: עצרת זיכרון לקורבנות הפרעות בלוב כאן נעים

בצילום למעלה : אנשי הבריגדה היהודית מביטים בצלב קרס בטוברוק (יד ושם)

בצילום: אזור מחנה בוקבוק (28.3.2006)